יום רביעי, 1 ביולי 2015

חובה לסבסד ! - תרבות התאטרון היא לא מוצר מותרות

התרבות בכלל ואמנות התאטרון בפרט מהוות חיבור חיוני לארגז הכלים הרוחני שלנו


                                                                                     
המילה תיאטרון 
זו בכלל מילה יוונית שפירושה 'מקום להסתכלות'.
תאטרון הוא המקום המיוחד הכולל  'במה' ו'אולם': מקום למציגים ומקום לצופים .
תאטרון הוא גם החוויה המיוחדת הנולדת מהמפגש החי בין השחקנים לבין הקהל.

ממתי קיים תאטרון?
ממש מראשית האנושות. ל'משחק תפקידים' היה חלק חשוב בסיפורי המעשיות ליד המדורה השבטית, ובטקסים השונים כמו: טקס ההכנה לצייד, 'טקסי המעבר' והפולחנים לאלים ולמייסדי השבט.
פעם היו הולכים לתאטרון רק בתאריכים מיוחדים של חג ופסטיבל. היום אפשר לראות תאטרון כמעט בכל ימות השנה. 
עובדה מעניינת היא שתאטרון קיים בכל מדינות העולם ובכל סוגי החברות (במזרח, במערב, בערים, בכפרים... אפילו בבתי כלא) ממש מאז ועד היום. 

למה 'תאטרון'  ממשיך להתקיים?
תאטרון הוא צורה אחת של 'אמנות'. ואמנות היא חלק ממה שאנחנו קוראים 'תרבות'.
תרבות היא הדרך של האדם להסביר לעצמו את תופעות החיים והטבע ואת מקומו של האדם בעולם.
יש דרכים שונות להסביר זאת: 
הדת מסבירה את העולם באמצעות אמונה באל, שהינו המקור לחוקים והמצוות. 
המדע מסביר את העולם באמצעות קליטה חושית, ניסויים ונוסחאות. 
האמנות מסבירה את העולם על-ידי כך שהיא מחקה את המציאות, ומפרשת אותה. 

בכל תקופה בתולדות האנושות בולטת ומובילה 'שיטת הסבר' אחרת. מה שבטוח זה - שקשה לחיות בלי ההסבר הזה שמספקת ה'תרבות'. הנה משל קצר להמחשת העניין:
מספרים על זקן אחד, עני מרוד שבקושי הספיקה ידו לפת לחם דלה. יום אחד נפל בחלקו של הזקן מטבע כסף אחד. מיהר האיש אל השוק ופרט אותו לשני חצאים. באחד קנה פת לחם, בשני קנה פרח. כששאלו אותו לפשר המעשה הבזבזני, השיב להם: את הלחם אני קונה כדי שיהיה לי מִמַה לחיות. את הפרח אני קונה כדי שיהיה לי בשביל מה. 

מה זאת אמנות?
אריסטו, פילוסוף יווני בן המאה הרביעית לפני הספירה, היה הראשון שניסה להתמודד עם השאלה הזו. הוא כתב בספרו 'הפואטיקה': "כל האמנויות הן חיקוי המציאות". לכל אמנות דרך משלה לחיקוי המציאות. לדוגמה: המוסיקה עושה זאת באמצעות צלילים ומקצב, הציור והפיסול עושים זאת באמצעות צבע, צורה ומיקום בחלל. והתאטרון...?

במה התאטרון מיוחד משאר האמנויות?
התאטרון, כותב אריסטו, מחקה 'פעולה אנושית'; לא רק שהתאטרון עוסק באדם, גם כלי הביטוי בתאטרון הוא האדם (השחקן) עצמו. התאטרון הוא המקום שאליו בא קהל לראות ולחוות את עצמו במשותף. התאטרון מציג את המציאות האנושית. ('מציאות' היא מושג יחסי, וכך שבכל תקופה בתולדות התאטרון, המציאות נראית קצת אחרת). 

אז מה מבדיל בין תאטרון לבין המציאות  של החיים האמיתיים?

דבר אחד: המוסכמה התיאטרונית – הידיעה המשותפת לשחקנים ולקהל, שמה שקורה על ה'במה' - זה רק ב'כאילו' ולא באמת... מעניין איך דווקא באמצעות  השקר המוסכם הזה של הבדיה האמנותית נחשפת לעיתים אמת גדולה.




אין תגובות:

פרסום תגובה